tag:blogger.com,1999:blog-79612783490658986232011-07-31T01:55:53.123-07:00קרן דגן-אמא במשרה מלאהhttp://www.blogger.com/profile/15861824894807999383noreply@blogger.comBlogger121100tag:blogger.com,1999:blog-7961278349065898623.post-24613803694614475532009-08-31T15:00:00.000-07:002009-08-31T16:01:35.637-07:00<span style="font-family:arial;">הנה נסתיימו להם שבועיים מורטי עצבים ומלאי ציפייה. במהלך השבועיים האחרונים הבנות שלי קמו בכל בוקר עם השאלה "היום הולכים לגן/בית ספר?'. מה יש לכן? מה? לא טוב? לא כיף? למה גן/בית ספר??? אין כמו החופש הגדול, לא?!</span><br /><span style="font-family:Arial;">כמה שטוב לי בבית!!! אבל הבנות שלי לא בעניין. ככל שהתקדמנו במעלה חודש אוגוסט הן החלו לגלות סימנים של חוסר מנוחה וחוסר סבלנות. כל יום שעבר נראה בעיניהן כנצח. המתח ניכר בהתנהגות שלהן. נראה כי הן ממש לא 'מוצאות את עצמן'. כל היום סבב סביב 'מתי?' ו'עוד כמה זמן'?, והיה להן די לא קל בהתמודדות משום שתפיסת הזמן בין כה לא שלמה בגילאים שלהן. כשעניתי להן 'עוד שבועיים' וכו' מייד נשאלתי על ידן 'זה הרבה זמן?' 'כמה הרבה?'. כל יום אותו ריטואל שחוזר על עצמו מספר פעמים ביום. </span><br /><span style="font-family:Arial;">הגדולה ביטאה בפני את ההתרגשויות והחששות שלה. התיק שלה על כל ציודו, הוכן כבר לפני שבועיים. לפחות פעמיים ביום היא התהלכה איתו הלוך חזור ברחבי הבית. הקטנה מבין השתיים החליטה מבעוד מועד שיהיה לה משעמם בגן של יעל (גננת מצויינת!) ושהיא רוצה להיות בגן של טלי (חברה טובה ששובצה השנה באחד הגנים) ובכי, ובכי ובכי!!!. ויש לה עוד סיבה לבכי - 'למה רק לה ולי לא?', מכירים??? השאלה הזו נשאלה על כל מה שרכשנו לגדולה במסגרת ההכנות לכיתה א'. 'למה רק לה יש תיק כזה?' - 'אבל יש לך אותו התיק רק קטן יותר'. 'למה רק לה קנית חוברות' - 'כשתעלי לכיתה א' בע"ה גם לך נקנה חוברות' וכו' וכו' וכו'. לשמחתי, באיזשהו שלב, השאלות הללו והבכי הנלווה לתשובה שהיא קבלה עליהן פסקו, ונראה כי סוף סוף 'נפל לה האסימון' על כך שלא מדובר באיזשהו אפלייה על רקע העדפה של מס' 1 על מס' 2, כי אם בהכנות הנצרכות לקראת הכניסה לכיתה א'.</span><br /><span style="font-family:Arial;">שיאו של אותם שבועיים התנקז ליום ראשון שחל לפני יומיים. הגדולה קמה בבוקר עם הצהרה ברורה והחלטית ש'היום נפגשים עם המורה'. וואלה נכון. אבל לפני כן יש עוד כמה דברים להספיק. אני נסעתי לביה"ס שבו אני עובדת כדי לארגן את הציוד במעבדה, והבנות נשארו בבית עם הבעל שלא מרגיש כל כך טוב. בשעת צהריים מוקדמת, עת חזרתי הביתה, קיבלתי פירוט דקדקני ביותר על התנהלותן של הבנות במהלך הבוקר, התנהלות שהביאה לכך שעכשיו לבעל יש סיבה נוספת להרגשתו הלא טובה...</span><br /><span style="font-family:Arial;">בנוסף למפגש ההכרות של הגדולה עם המורה, הוזמנה גם הקטנה מבין השתיים למפגש הכרות עם הגננת והסייעת החדשות שלה. שני המפגשים בהפרש של חצי שעה. זה פשוט לא נורמלי. לקראת המפגשים התחלנן להתארגן - מקלחות בגדים נקיים ותסרוקת. אנחנו מוכנות.</span><br /><span style="font-family:Arial;">עד שהילדים נרדמו באותו ערב הרגשתי שאני נמצאת בתוך סרט. בסופו של אותו יום הרגשתי מפורקת, פיזית ונפשית. המתח וההתרגשות לא פסחו עלי. איזה פסחו?! בטורבו הם הכו בי כל כך חזק, שרק לאחר יממה הצלחתי במעט לחזור לפוקוס. כל היום המוח שלי קודח במחשבות על איך הגדולה שלי תסתדר בביה"ס, על כל מה שהוא מביא איתו. איך אמר לי בעלי 'עד מתי תרצי לעטוף אותם בצמר גפן?!'. על אף שאני יודעת שהדבר לא נכון ולא אפשרי, הייתי שמחה לעשות זאת לו רק היה ניתן. כל מה שיש בידי הוא להתפלל להצלחתם בע"ה ולהיות שם בשבילם.</span><br /><span style="font-family:Arial;">והנה, מחר היום הגדול, בע"ה. הגדולה נכנסת לכיתה א'. זו שלאחריה לטרום חובה. הבן הגדול מבין השניים יבלה מחר יום שלם במעון לאחר יומיים של חצאי ימים שנדרשו להסתגלות, והקטנצ'יק ישאר עם אבא בבית. ואני? לאחר שאני אלווה את ילדי, 'לחיים טובים ולשלום', כל אחר לסגרתו, אתניע את הרכב ואסע לביה"ס בו אני עובדת.</span><br /><span style="font-family:Arial;">אני רק מקווה שהדמעות שילוו אותנו מחר בבוקר (ואולי בעיקר אותי), דמעות מתוך שמחה והתרגשות, לא יסחטו ממני את מעט הכוחות שעוד נותרו בי.</span><br /><span style="font-family:Arial;">זהו. נפתח לו דף חדש. שנה חדשה. </span><br /><span style="font-family:Arial;">שתהא זו השנה בע"ה - שנה טובה ומתוקה. </span><br /><span style="font-family:Arial;">שנה של בשורות טובות, ברכות והצלחות. </span><br /><span style="font-family:Arial;">שנה בה נראה ישועות.</span><br /><span style="font-family:Arial;">לנו, ולכל עם ישראל, אמן.</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7961278349065898623-2461380369461447553?l=motherhoodfulltimejob.blogspot.com' alt='' /></div>קרן דגן-אמא במשרה מלאהhttp://www.blogger.com/profile/15861824894807999383noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7961278349065898623.post-37297436131283705472009-08-21T01:15:00.000-07:002009-08-23T04:00:26.805-07:00<span style="font-family:arial;">נתחיל בזה שהשכנים שלנו מתכננים מזה כחודש את החופשה שלהם - חופשה בחיק הטבע. בכל יום מגיע השכן שלנו מהעבודה עם אביזר אחר שהושאל מחברים לטובת חופשה חלומית בחיק הטבע. מה לא נאסף לטובת העניין - אוהל, תאורה, כסאות, מזרונים ועוד ועוד. במהלך השבוע שעבר הם ניסו לדבר אל ליבנו שנצטרף אליהם לחופשה. א מה מה? חופשה אצלי היא - צימר, מזגן, ג'קוזי, שקט פסטורלי מסביב וטיולים מדגמיים למעיין קרוב וחזרה לצימר.</span><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;">אמרנו לשכנים בעדינות שנראה לנו שנוותר על הרעיון, בכל זאת לצאת לקמפינג עם 4 ילדים בגילאים 6, 4 2 ו- 4 חודשים לא נראה לנו, בלשון המעטה, כחוויה שעליה חלמנו, ושלא בלשון המעטה, כסיוט רצוף!!!</span><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;">והנה הגיע המועד המיוחל, השכנים העמיסו מכל טוב על האוטו, אמרו שלום יפה וציינו שהם ישמחו לפגוש אותנו שם, למקרה שנתחרט.</span><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;">עברו יומיים וקיבלנו מהשכנים טלפון מלא המלצות על טיבו וטובו של המקום בו הם 'מקמפנגים' - האוויר הטוב שהפתיע, השירותים שמנוקים מס' פעמים ביום, המעיין הנובע במקום על מימיו הצלולים ועל כך שהילדים והם נהנים ביותר.</span><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;">בשיחות התייעצות עם הבעל התקשנו לקבל החלטה האם 'ללכת על זה' או לא. מצד אחד - נשמע אחלה, מצד שני - לך תרדוף אחרי הבן שלי, שברגע ששמים אותו בשטח הוא הופך לחוקר שטח מדופלם - אין פינה שהוא לא יגיע אליה במסגרת השיטוטים האין סופיים שהוא מסוגל להם, כשהטמפ' עוברת את ה- 30 מ' צ' וכל כך לח שאתה מדביק ונדבק לכל מה שזז.</span><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;">בסופו של דבר מה שהביא לכך שהכרענו לטובת הקמפינג הוא המחשבה שאנחנו יוצאים רק ליום אחד, שהילדים יהנו ביותר מהחוויה, ושמי יודע, אולי בכל זאת נפתיע את עצמנו ושגם אנחנו נהנה מהעניין.</span><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;">התחלנו באירגון מסיבי של הציוד הנחוץ. הבעל טרח לעדכן אותי בכל רגע נתון שאין סיכו שהכל יכנס לאוטו, ואני טרחתי לעדכן אותו שאין מצב שאני יוצאת אם לא לוקחים את כל הציוד שהכנתי, שכלל - בגדים, בגדי ים, פיג'מות, כלי רחצה, מגבות, סירים, כלים, אוכל, בקיצור - את כל הבית כמעט.</span><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;">יצאנו לדרך מלאי חששות ועם התרגשות משהו לקראת חווית השטח, והנה הרשמים - </span><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;">עלינו לצפון הכנרת למקום שמאפשר לינת לילה באופן מסודר. הגענו לקראת חשיכה ומיקמנו את האוהלים שלנו בסמוך לאלה של חברינו. הבנות של השכנים מייד נרתמו לערוך לבנות שלנו סיור הכרות עם המקום. הבן הגדול מבין השניים התחיל מיד בסיורי השטח, כך שבעלי ואני עשינו בינינו תורנות 'לך תרדוף אחריו', והקטנצ'יק שלנו שיחק עם עצמו בעגלה.</span><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;">חשבתי שהמקום יהיה פחות 'מחנה בני עקיבא', אבל זה לא קרה. השירותים - איכס!!! והבנות שלי, שזיהו את שרמת האחזקה שואפת ל- 0, לא הסכימו להשתמש בשירותים הציבוריים והעדיפו את השטח. המקלחות היו ללא וילונות, מה שלדעתי אלמנטרי, הרי בכל זאת את תקופת הטירונות בצבא עברנו מזמן. מצד שני, האווירה במקום התאימה לנו מאוד, כולם דוסים!, וכמובן - פוגשים מכרים משכבר הימים.... לקראת השעה 23:00 הבנות החלו לגלות סימני עייפות ונכנסו לאוהל שלהן לישון. לעומת זאת, הבן הגדול מבין השניים החליט שהשינה מאוד לא בשבילו, ורק לאחר שהושבנו אותו בעגלה של הקטנצ'יק ובעלי הסתובב אותו במשך חצי שעה, הוא נאות להירדם. זה לא ארך הרבה זמן. בשעה 4 לפנות בוקר כשהקטנצ'יק התעורר לאכול, גם הוא התעורר, וזהו, נגמר לו הלילה. הוא התחיל לדבר ולשחק עם כל מה שהוא מצא באוהל. כשראיתי שאין סיכוי סביר שהוא יחזור לישון, מה שמביא לכך שאין סיכוי סביר שאני אחזור לישון, פרשתי אחר כבוד עם הקטנצ'יק לאוטו, פתחתי מעט את החלונות וישנתי עד 6 בבוקר לערך. בעודי חוזרת אל המאהל שלנו כבר כל המקום התעורר ליום חדש. ילדודס הסתובבו בינות לאוהלים בדרכם לנטילת ידים ושטיפת פנים בברזיות, ובמאהל שלנו גיליתי את חברתי טרוטת העיניים לאחר שהבת שלה השכימה קום ב- 5 לפנות בוקר. </span><br /><span style="font-family:Arial;">מאחר ואני חייבת קפה על הבוקר, מילאתי פינג'ן במים, הדלקתי גזיה ושתיתי להנאתי את הקפה של הבוקר (היה גם חלב שהבאנו ערב קודם), רגע לפני ההסתערות של הילדודס על ארוחת הבוקר.</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">לאחר ארוחת הבוקר הלבשנו את הילדים בבגדי ים ורצנו אצנו אל המעיין הנובע שבמקום. החוויה הזו חיפתה על הכל - על חוסר השינה, השירותים האיכסה החום והלחות המתהווים והג'יפה הכללית. הילדים ואנחנו מאוד נהננו מהמים הקרירים. השתכשכנו, צילמנו את עצמנו נהנים, אכלנו ארוחת לפני צהריים, החלפנו בגדים ועלינו על האוטו חזרה הביתה. </span><br /><span style="font-family:Arial;">לאחר 10 דק' של נסיעה החברה מאחורה נחרו כהוגן ובעלי ואני העברנו את הנסיעה בהרגשה זוגית משהו.</span><br /><span style="font-family:Arial;">קמפינג בפחות מ- 24 שעות, 22 ליתר דיוק. היה נחמד, וטוב שהיה. חזרנו הביתה עייפים מאוד, אך בכל זאת מרוצים. הילדים נהנו, ואנחנו ננהנו מכך שהם נהנו - ובמקרה הזה, זה מה שהיה לנו חשוב.</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">לאחר החוויה החיובית משהו התחלנו לעשות חושבים לקראת איך עושים את זה שנה הבאה בע"ה. </span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">איך אמא שלי אומרת - 'עד אז, אלוקים גדול', והיא צודקת, כי איך שאני מכירה אותנו, הקמפינג הבא יהיה בצימר, כמו שאנחנו אוהבים - בלי חול, שירותים מסודרים, וג'קוזי בתפקיד המעיין הנובע...</span><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;"></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7961278349065898623-3729743613128370547?l=motherhoodfulltimejob.blogspot.com' alt='' /></div>קרן דגן-אמא במשרה מלאהhttp://www.blogger.com/profile/15861824894807999383noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7961278349065898623.post-15445779692868388512009-08-11T02:33:00.000-07:002009-08-18T05:03:33.921-07:00<span style="font-family:Arial;">עד עכשיו לא נתתי את הדעת למשמעות צמד המילים 'חופש גדול' בעיני בעלי.</span><br /><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;">מאחר ואני מורה, כמו כל ילדי ישראל, גם אני מחכה בכליון עיניים אל החופש הגדול, ומגדילה לעשות אחותי (שגם עוסקת בהוראה) שמכינה בכל שנה את 'טבלת היאוש' המסורתית ויכולה לומר בכל נקודת זמן כמה ימי עבודה נותרו עד לסוף השנה (ושלא תחשבו לא נכון - היא מאוד אוהבת ונהנית בעבודתה).</span><br /><br /><span style="font-family:Arial;">חופש גדול - איזה כיף! ברגע אחד מפלס הלחץ יורד - לא עוד השקמת בוקר מוקדמת, סנדביצ'ים לילדודס, 'החלפת משמרות' עם הבעל שחוזר מהתפילה, כוס קפה באוטו בדרך לעבודה, יום עבודה ארוך ופעמים רבות מתיש, נסיעה חזרה הביתה, אגירת כוחות לחלק השני של היום עם הילדודס, סדר ערב שכולל מקלחות וארוחת ערב והיידה, למיטה, התחלת התארגנות ליום המחרת - מה מלמדים, הכנת דפי פעילות, אה ו- שלום בעלי לא שמתי לב שאתה פה!</span><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;">בחופש, אני קמה בבוקר מהשינה עם הילדים, שותה את הקפה שלי בנחת בזמן שהם אוכלים את ארוחת הבוקר שלהם. שום דבר לא בוער, בדרך כלל הכל מתנהל על מי מנוחות. פשוט כיף!</span><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;">אבל מה עם בעלי? מה המשמעות של 'חופש גדול' בעיניו? על פניו הדבר הכי משמעותי מבחינתו הוא, שהוא לא צריך לפזר בבוקר את הילדודס למסגרות שלהם, כך שהוא יכול לצאת מוקדם לעבודה ולחזור ממנה מוקדם, וכך הילדים 'מרוויחים' זמן איכות עם אבא כבר משעות הערב המוקדמות, משום שבין כה הם הולכים לישון מאוחר יותר.</span><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;">היום בשיחה עם הבעל הסתבר לי שחופש גדול מבחינתו הוא יציאה ממסגרת. הוא היה מעדיף שהילדודס יהיו במסגרת כל השנה (טוב...), זאת על אף שיצרתי לילדים מסגרת בחופש הגדול - הילדים יודעים מה לפני מה - התארגנות של בוקר, ארוחת בוקר, פעילות, לשחק עם חברים או לחילופין נסיעה לבילוי כלשהו - בריכה או שמתארחים או שמארחים בני משפחה וחברים. הילדות יודעות שיש בכל יום זמן שבו הן מעסיקות את עצמן בעצמן - עובדות בחוברות, משחקות האחת עם השניה מציירות וכו'. </span><br /><span style="font-family:Arial;">בתחילה לא הבנתי מאיזה מקום בא הקטע הזה של 'יציאה מהמסגרת', אך במחשבה שניה הבנתי אותו כי, הוא למעשה מחוץ למסגרת - הוא יוצא בבוקר וחוזר בערב ולא מתמודד ממש עם נושא הגבולות, ובחופש הגדול אנו, ההורים, נדרשים להתמודד עם הילדים במשך כל היום (והיום ארוך) ולא חצי יום כפי שקורה במשך שנת הלימודים.</span><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;">רגע השיא, בהתמודדות של בעלי עם הילדודס במהלך החופש הגדול הזה, היה כשהייתי חולה. ההתמודדות עם הבננות במשך יום שלם היתה לא קלה עבורו, והן שזיהו את החולשה שלו בעניין הזה ניצלו כל רגע כדי לנסות ו'לטפס' עליו.</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">בשיחה עם אחיות שלי הסתבר לי כי גם במקרה שלהן הבעל תופס שונה את המושג 'חופש גדול', בעוד שאצלהן חופש גדול משמעותו - טיולים, איכות, אחריות, ים/ בריכה ולקום מאוחר, אצל הבעלים שלהן המשמעות היא - בלאגן (!), הוצאות כספיות ויציאה מהמסגרת. מעניין לא?!</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">אז מה אני רוצה בעצם להגיד בזה? האמת היא שמעבר לזה שהופתעתי מתפיסתו של בעלי, הבנתי עד כמה, כמו בהרבה נושאים אחרים, העמדות והתפיסות שלנו שונות, הכל בהתאם לעמדה האישית ונקודת ההשקפה.</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">ובינתיים, אני אמשיך להנות בחופש הגדול מהים/בריכה, לקום מאוחר וכו', וכן, גם מה- בלאגן, יציאה מהמסגרת וההוצאות הכספיות (טוב, מזה לא ממש!).</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">המשך חופשה נעימה לכולנו, עוד שבועיים זה נגמר (פרצוף מזיל דמעה).</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><br /><br /><span style="font-family:Arial;"></span><span style="font-family:Arial;"></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7961278349065898623-1544577969286838851?l=motherhoodfulltimejob.blogspot.com' alt='' /></div>קרן דגן-אמא במשרה מלאהhttp://www.blogger.com/profile/15861824894807999383noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7961278349065898623.post-86635581942348025642009-08-09T07:10:00.000-07:002009-08-09T08:07:07.118-07:00<span style="font-family:arial;"></span><br /><span style="font-family:arial;">אני מניחה שרבים מכם התנסו בהכנת יציקות גבס, ובכל זאת אני מעלה לפניכם את מה שאנחנו יצרנו - הסברים ותמונות שלב אחרי שלב - שיהיה בהנאה ושיתן לכם חשק ליצור!</span><br /><div><div><div><div><div><div><div><br /><br /><div><span style="font-family:Arial;">אז מתחילים - </span></div><br /><div><span style="font-family:Arial;">שלב 1 - שלחתי את הבנות לאסוף מהחצר חול. לנו יש בשפע. לא היה אכפת לי שהחול לא מסונן ומכיל עלים, אבנים קטנות וכו' - לטעמי זה מוסיף לטקסטורה הסופית.</span><br /></div><div><span style="font-family:Arial;">בתור תבנית ליציקה השתמשנו במכסה של קופסת נעלים.הנחנו עליו ניילון נצמד ושפכנו עליו חול. באותה מידה ניתן להשתמש בתבניות מוכנות ליציקת גבס, אותן ניתן לרכוש בחנויות תחביב ויצירה.</span><br /><br /></div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5367969797505926962" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_wN7kKCHmkJ8/Sn7cFxFdxzI/AAAAAAAAAd8/FtXlh4Lxh2o/s320/IMG_0559.JPG" border="0" /><br /><br /><div><span style="font-family:Arial;">שלב 2 - הרטבנו את החול היטב היטב והטבענו בתוכו חתיכת עץ מלבנית ליצירת שקע שבתוכו ניצוק את הגבס. במקרה של תבנית מוכנה - הרטבנו את התבנית, שפכנו את עודפי המים, ואז פיזרנו מלמעלה חול.</span></div><br /><br /><div></div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5367970661186064114" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_wN7kKCHmkJ8/Sn7c4Ci2zvI/AAAAAAAAAeE/Ts-KX-Bdhi8/s320/IMG_0567.JPG" border="0" /><br /><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5367971654442580290" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_wN7kKCHmkJ8/Sn7dx2tqeUI/AAAAAAAAAeM/BZnAi39bUu8/s320/IMG_0568.JPG" border="0" /><br /><div><span style="font-family:Arial;">שלב 3 - לעיטור של יציקות הגבס, הבנות השתמשו בחומרים שונים שהיו לנו בבית - חרוזים וגולות. </span></div><div><span style="font-family:Arial;">ניתן להשתמש בחומרים שונים - נגצים, אבני פסיפס וכו' ליצירת דוגמאות עשירות ויפות - כיד הדמיון הטובה.</span></div><br /><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5367972950880314546" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_wN7kKCHmkJ8/Sn7e9UUgZLI/AAAAAAAAAec/2dTi5Y9kHc0/s320/IMG_0573.JPG" border="0" /><br /><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5367972946760979570" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_wN7kKCHmkJ8/Sn7e9E-YVHI/AAAAAAAAAeU/ZEzoPn7s12A/s320/IMG_0570.JPG" border="0" /><br /><div><span style="font-family:Arial;">שלב 4 - הכנו בלילת גבס ומים על פי הוראות ההכנה שעל גבי האריזה, ושפכנו בעדינות לתוך התבניות. לאחר מכן, הוצאנו את התבניות החוצה (בזהירות ממש) לייבוש בשמש החמה (להכנת הבלילה השתמשנו בדלי וכף שהילדודס משחקים איתם בחול. ניתן לשטוף אותם לשימוש חוזר לפני שהגבס מתייבש עליהם).</span></div><br /><br /><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5367975931167157362" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_wN7kKCHmkJ8/Sn7hqywQrHI/AAAAAAAAAek/0x4cNQd4zLE/s320/IMG_0571.JPG" border="0" /><br /><br /><div><span style="font-family:Arial;">חיכינו כשעתיים לייבוש מלא של הגבס, והנה התוצאות הסופיות - </span></div><div><span style="font-family:Arial;"></span></div><div><span style="font-family:Arial;"></span></div><div><span style="font-family:Arial;"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5367975935029112562" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_wN7kKCHmkJ8/Sn7hrBJBbvI/AAAAAAAAAes/5n8N6TWVdTA/s320/IMG_0575.JPG" border="0" /></span></div><div><span style="font-family:Arial;"></span></div><div><span style="font-family:Arial;"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5367975940436044642" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_wN7kKCHmkJ8/Sn7hrVSIq2I/AAAAAAAAAe0/2TwJMs9ijyA/s320/IMG_0576.JPG" border="0" /></span></div><div><span style="font-family:Arial;"></span></div></div></div></div></div></div></div></div><br /><p><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5367975950055686530" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_wN7kKCHmkJ8/Sn7hr5HowYI/AAAAAAAAAe8/gZ0pzCNMCp0/s320/IMG_0577.JPG" border="0" /></p><p><span style="font-family:arial;">היציקה עם הגולות משמשת אותנו כתחתית הגשה והיציקה של החמסה - נקראת בפי הילדה הקטנה מבין השתיים- תמרור עצור! (הפנימה ביותר את נושא בטיחות בדרכים שנלמד אצלהם בגן השנה).</span></p><p><span style="font-family:arial;">באמת שהיתה פעילות כייפית!</span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7961278349065898623-8663558194234802564?l=motherhoodfulltimejob.blogspot.com' alt='' /></div>קרן דגן-אמא במשרה מלאהhttp://www.blogger.com/profile/15861824894807999383noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7961278349065898623.post-39887927012434276662009-08-04T05:52:00.000-07:002009-08-04T06:54:52.426-07:00<span style="font-family:arial;">טוב, ברור לי שאני לא מחדשת פה כלום, ובכל זאת אני חייבת לומר - החום הזה נורא, והוא מסרב להרפות מהאחיזה שלו.</span><br /><span style="font-family:Arial;">אתמול צילצל הטלפון בשעת בוקר מוקדמת, מהצד השני אחותי - 'את באה ל (שם של אתר ידוע ובו מתקני שעשועים לילדים)? סירבתי מאחר וכבר תיכננתי מראש לקחת את הילדודס לבריכה. וחוץ מזה - אף אחד לא יצליח לשכנע אותי לצאת מהבית, אלא אם מדובר לבריכה או למקום סגור עם מזגן חזק במיוחד.</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">בחופש הגדול של לפני שנתיים הייתי אחרי לידת הבן הגדול מבין השניים. הוא נולד ביולי - היישר לתוך תחילתו של החופש הגדול. אז היינו צריכים לתמרן בין שתי בננות שמחפשות אקשן הפעלות וג'ימבוריים מכל מיני סוגים, לבין קטנצ'יק יונק (נראה את זו שתשמור על קור הרוח שלה כשהיא צריכה להניק בטמפ' של 32 מ' צ' עם רמת לחות של 60%), תוך התחשבות בבעל ש'רק אם יש מזגן' הוא שמו האמצעי. </span><br /><span style="font-family:Arial;">אז כמובן שחשבנו לצאת לצימר, אלא שאז חשבנו על לו"ז פעילות יצירתי שאנחנו עומדים לפעול על פיו גם השנה - כשהקו המנחה הוא - מקום סגור עם מזגן! הבעל לקח אז ימי חופש ובמקום לנסוע לצימר ,מה שמצריך לארוז את כל הבית, ולחפש אחר אתרים רטובים ומצננים (לטעמי רק 'מעיינות עדן' עומדים בכבוד בתואר הזה - כל השאר עכורים טחובים ומבאישים) תרנו אחר אתרי פעילות לילדים שהם מקורים עם מזגן!!! כמה שנהננו - גם אנחנו וגם הילדות!</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">בשונה מטיול בטבע (שיש לו את הערכים המוספים שלו) במקומות סגורים יש מים נקיים בזמינות, שירותים מסודרים ובדרך כלל רמת הניקיון בהם סבירה (בשונה משירותי הטבע' - 'אמא, אני לא רוצה לעשות פה,יש פה נמלים וכיוצ"ב). החום והלחות נשארים מחוץ לדלת הכניסה - והדבר משמעותי מאוד, לפחות מבחינתנו. </span><br /><span style="font-family:Arial;">בדרך כלל במקומות כאלה יש מקום מסודר שבו ניתן לאכול את מה שמביאים מהבית או מה שקונים במקום ללא רוח שמעיפה, צרעות/דבורים שמתחרות איתך על כל פיסת מזון או נמלים שנכנסות לצלחת. </span><br /><span style="font-family:Arial;">באחד המקומות שביקרנו בהם היתה פינת פעילות לילדים שכללה משחקים ויצירות וגם טלוויזיה שניתן היה לצפות בה בסרטי די.וי.די, כשמסביב פופים לרווחת הילדודס. הבעל השגיח על הבנות בזמן שאני טיפלתי בקטנצ'יק לא רחוק מהם. לאחר כמה דקות הלכתי אליהם לראות איך הם נהנים, ומה אני מגלה? הבנות מציירות ובעלי ישן לו להנאתו על אחד הפופים - שלפשטונדה, ברור לא?!, והוא לא היה לבד, עוד אבא אחד ישן לידו. ככה קיבלנו בנות מרוצות ואבא מרוצה. מאוד מרוצה. גם מזגן וגם שנת צהריים.</span><br /><span style="font-family:Arial;">במקומות שכאלה ניתן לבלות שעות ארוכות, מה שמצדיק את עלות הכניסה.</span><br /><span style="font-family:Arial;">אז לאן נלך השנה אני עדיין לא יודעת, אך זה הכיוון שלנו.</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">בסופו של יום האתמול התקשרתי אל אחותי לשאול איך עבר עליהם היום, ואז הסתבר לי כי הרעיון לנסוע לאותו אתר פעילות לילדים נגנז בשל החום והומר לטובת בילוי בבריכה של אחותי האחרת. רטוב צונן ועם מזגן!!! אחלה! </span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7961278349065898623-3988792701243427666?l=motherhoodfulltimejob.blogspot.com' alt='' /></div>קרן דגן-אמא במשרה מלאהhttp://www.blogger.com/profile/15861824894807999383noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-7961278349065898623.post-85379197484354039432009-07-28T23:16:00.000-07:002009-07-29T02:15:09.653-07:00<span style="font-family:arial;">בוקר. כואב. תיכף יעבור. לא עובר. מתגבר. עדיין נסבל. נו?!. מתי יעבור. אחותי. מה קורה? אני יודעת?!. כואב. גם לי קרה. עבר מעצמו. אני מקווה. כואב. מתגבר. מה יהיה?. לאות. צמרמורות. או, או. דלקת?!. הלו. יש רופא היום?. רק ב- 16:00. נו, טוב. הכל כואב. ראש. מצח. עיניים. אין לי כח. בעלי. מה? לא עובר. תור ב- 16:00. מתי אתה בא?. בסדר. ביי. רופאה. שלום. כואב. בואי נראה. אווווווצ'. אנטיביוטיקה. פעמיים ביום. הפנייה לכירורג.תהיי בריאה. תודה. מקלחת לקטנצ'יק. תיכף אבא יבוא. אני לא מרגישה טוב. תתקלחי לבד. את גדולה. מיטה. קר. חם. בחילות. 39.3 מ'צ'. אדוויל. בעלי?. כן?. הקטנצ'יק רוצה לאכול. 39.2 מ'צ'. נורופן. 39.3. אופטלגין. בוקר. בעלי. אני מבין שאני נשאר היום. אני בלב. ברור!. מהנהנת להסכמה. אמא? התעוררת? לא. מתהפכת לצד השני. פעילות? לא היום. יש אבא. אמא? אמרתי יש אבא. אבל. הוא. כן. לא. בעלי!!! כן? תעסיק אותן. בואו לראות סרט. יופי. מתהפכת לצד השני. קמה לשתות. אמא!. קמת! לא. פעילות? אמרתי שלא היום!. אבל אמרת. אמרתי. אני לא מרגישה טוב!. תעבדי בחוברת. מהפכה במטבח. בלאגן בסלון. מאיפה אני אתחיל לסדר?!. זה יכול לחכות. למחר. הצילו!!!!!!!!!!!!!. חוזרת למיטה. </span><br /><span style="font-family:arial;">אסור לי להיות חולה. </span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7961278349065898623-8537919748435403943?l=motherhoodfulltimejob.blogspot.com' alt='' /></div>קרן דגן-אמא במשרה מלאהhttp://www.blogger.com/profile/15861824894807999383noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7961278349065898623.post-55155855547162350452009-07-26T02:01:00.000-07:002009-07-26T03:09:54.729-07:00<a href="http://1.bp.blogspot.com/_wN7kKCHmkJ8/SmwppXdZElI/AAAAAAAAAd0/wi_FIWnUMgA/s1600-h/collage.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5362707046940086866" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 242px; CURSOR: hand; HEIGHT: 222px" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_wN7kKCHmkJ8/SmwppXdZElI/AAAAAAAAAd0/wi_FIWnUMgA/s320/collage.jpg" border="0" /></a><br /><div><span style="font-family:arial;">תשעת הימים זהו מושג ידוע לכל 'דוס' והוא מתייחס לאותם 9 ימים שבין ראש חודש אב לתשעה באב. לאורך הדורות התרחשו בעם ישראל פורענויות שונות בימים אלה, והידועים שבהם - חורבן בית המקדש הראשון והשני. בימים אלה ישנם איסורים שונים הנהוגים במקומותינו - אסור לבלות - בריכה, ים, שמיעת מוסיקה ועוד ועוד. מתוך כך, הימים האלה דורשים מאיתנו להיות סופר יצירתיות כדי להעסיק את הילדודס בבית!</span><br /><span style="font-family:arial;">יום רביעי האחרון היה ראש חודש, ובעלי והבנות הלכו יחדיו לעבודה של הבעל, ואני נהניתי מיום שלו ביותר עם שני הבנים. הכל היה כל כך ב'איזי' ונחתי כמו שלא נחתי מאז הלידה של הקטנצי'ק.</span><br /><span style="font-family:Arial;">ביום חמישי התחלנו את ה'קייטנה של אמא'. פעילות הבוקר כללה הכנת 'פלייסמנטים' (משטח אכילה) לחלבי ובשרי (אני אעלה תמונות בהמשך השבוע).</span><br /><span style="font-family:Arial;">ביום שישי הכנו יחד חלות לכבודה של השבת. בדרך כלל יום שישי הוא יום לחוץ בעשייה. לא משנה כמה אני אשתדל בבישולים ביום חמישי, ביום שישי אני עדיין אמצא את עצמי עד הדקה ה- 90 במטבח. מאחר וכל מה שאני רוצה הוא פשוט לסיים את הבישולים, הדבר האחרון שנוח לי הוא שמסתובבים מסביבי במטבח. אבל, יש בננות שמתעקשות לקחת חלק בעשייה! מה עושים? משתפים.</span><br /><span style="font-family:Arial;">אז את הבצק ללחם הכנתי לבד ובזמן שהוא תפח הן העסיקו את עצמן, קצת ציורים קצת חוברת וקצת ערוץ מאיר לילדים. כהבצק תפח דיו הזמנתי אותן לקחת חלק ב'טקס' הפרשת החלה שלאחריו הן עיצבו את החלה שלהן בעצמן.</span><br /><span style="font-family:Arial;">לזמן הזה שהבנות מרדדות את הבצק, קולעות ושאר ירקות, בעלי קורא 'זמן אוויר' משום שזה זמן שאנחנו יכולים לקחת קצת אוויר ולהישען אחורה ולנוח בכיסא. הבנות כל כך אוהבות את העיסוק והן כל כך מרוכזות בעשייה, עד שאני צריכה לזרז אותן שיסיימו כבר את מלאכת העיצוב כי התבנית חייבת להיכנס לתנור, עכשיו!</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">המתכון שלנו ללחם מלא לכבוד שבת הוא - </span><br /><span style="font-family:Arial;">1/2 קג' קמח רגיל</span><br /><span style="font-family:Arial;">1/2 קג' קמח מלא</span><br /><span style="font-family:Arial;">2 ביצים</span><br /><span style="font-family:Arial;">1/2 כוס שמן</span><br /><span style="font-family:Arial;">3 כפיות מלח</span><br /><span style="font-family:Arial;">1/2 כוס סוכר</span><br /><span style="font-family:Arial;">2 כפות דבש</span><br /><span style="font-family:Arial;">שקית שמרית</span><br /><span style="font-family:Arial;">3 כוסות מים פושרים</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">לשים, לשים, לשים. מניחים בצד להתפחה. לאחר שהבצק תפח מוציאים ממנו את האוויר ומוסיפים תוך כדי לישה 'דברים טובים'. אנחנו מוסיפים לחצי מהכמות שבבי בצל ולחצי השני גרעיני דלעת וחמניה שקליתי קודם על מחבת.</span><br /><span style="font-family:Arial;">צרים מהבצק לחמניות בכל צורה שבוחרים ומניחים בצד להתפחה נוספת. מכסים את הלחמניות במגבת לחה למניעת התייבשות.</span><br /><span style="font-family:Arial;">כשהלחמניות הכפילו את נפחן מושחים אותן במים או בביצה מהולה במים ואופים בטמפ' של 175 מ'צ' עד להשחמה, בערך 30 דק' (בודקים שהלחמניות מושחמות גם בתחתית).</span><br /><span style="font-family:Arial;">אין כמו הריח של הלחם הנאפה בתנור ביום שישי!!! </span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">אז אם כבר בענייני אפיה עסקינן - הכנו יחד גם עוגיות שוקולד צ'יפס. את התוצאה לא אהבתי כל כך (אבל הבעל כן אוהב). טרם מצאתי את המתכון המושלם להכנת עוגיות כאלה, בכל פעם שניסיתי העוגיות נמרחו לי בתנור ויצאו קרנצ'יות. זה לא המרקם של עוגיות שוקולד צ'יפס שאני אוהבת. אשמח אם מישהו יוכל לשתף אותי במתכון מוצלח ובדוק לעוגיות שכאלה.</span><br /><span style="font-family:Arial;">ניתן להתרשם מחוויות העשייה של יום שישי בתמונות מצד שמאל.</span><br /><span style="font-family:Arial;">שיהיה לנו שבוע טוב ושקט!!!</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7961278349065898623-5515585554716235045?l=motherhoodfulltimejob.blogspot.com' alt='' /></div>קרן דגן-אמא במשרה מלאהhttp://www.blogger.com/profile/15861824894807999383noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-7961278349065898623.post-64721789594048156632009-07-21T01:33:00.000-07:002009-07-21T02:39:38.301-07:00<span style="font-family:arial;">אתמול היה יום שעמד בסימן נסיעות.</span><br /><span style="font-family:Arial;">אז על הבוקר יצאנו אל העיר הגדולה של סבא וסבתא כי לקטנה מבין השתיים נקבע תור לביקורת אצל רופאת השיניים. ב"ה הכל בסדר. ביקורת עוד 6 חודשים (איך אמרה לי רופאת השיניים כשהקטנה שלי פתחה את הפה גדול גדול? - עם פה כזה כבר אין לי פרנסה. ואני אסביר - לפני חצי שנה הקטנה שלי עברה טיפולי שיניים בהרדמה מלאה, כל אחת מהשיניים נזדקקה לטיפול כלשהו).</span><br /><span style="font-family:Arial;">בזמן שהקטנה שלי ואני אצל רופא השיניים, שאר הילדודס הופקדו אחר כבוד אצל סבתא. נתחיל בזה שהגדולה ויתרה על הקייטנה כשנודע לה שאנחנו יורדים אל העיר הגדולה. היה לי ברור שזו תהיה הבחירה שלה. בבית של סבתא (וסבא גם, כמובן) יש 'לולי' - 'סבתא, תשימי לנו לולי' (לנו אין טלביזיה), ויש 'משהו טוב' או 'הפתעה'בתדירות וכמות שלנו אין - 'סבתא, אני רוצה הפתעה', ואוכל טעים, כמו שיש רק לסבתא (ציטוט מסעודה שלישית האחרונה - 'אמא יש דגים?' 'לא, אין' 'הדגים של סבתא הכי טעימים'. במאמר מוסגר אני אספר שהיתה תקופה שעל כל מה שהגשתי להן לאכול הן שאלו אם סבתא הכינה, וכשעניתי - כן הן אכלו ביותר תאבון...).</span><br /><span style="font-family:Arial;">לאחר ארוחת צהריים מצויינת התחלנו להתכונן לקראת הנסיעה הבאה - לבקר את סבא וסבתא מהצד השני. סבתא שלנו לא מרגישה כל כך טוב ואנחנו החלטנו לנסוע לבקר כי אנחנו מתגעגעים. קבענו שנגיע בזמן לארוחת ערב ושאנחנו נביא אותה איתנו. לארוחה הכנתי לחמניות עם בצל וקיגל תפו"א, ומסתבר שסבתא התכוננה גם היא, ובעזרתו של אחד הנכדים שגר בסמיכות אליה הם כינו ביחד 'פנקיקס' (במבטא דרום אמריקאי).</span><br /><span style="font-family:Arial;">יום שכזה הוא עמוס רגשית לילדים שמתקשים להיפרד מסבא וסבתא כשמגיעה השעה להגיד 'שלום'.</span><br /><span style="font-family:Arial;">אבל לא על זה רציתי לספר לכם. רציתי לספר שביום שכזה עיקר הקושי הוא בהתמודדות עם החברה במהלך הנסיעה.</span><br /><span style="font-family:Arial;">קודם כל, 'להעמיס' אותם אל האוטו זה מהלך בפני עצמו שאתמול ארך לי 20 דק' שלמות. הגדולות שלי מתחילות לדון/להתווכח/לצעוק מי יושבת איפה וליד מי. אחרי שהן לא מקבלות החלטה אני מחליטה איך ומה ועוברת לשלב ההחגרות. ובחוץ - חם, הלחות גבוהה, ודי!!!. ויאללה!. ולא לזוז בזמן שאני חוגרת!.</span><br /><span style="font-family:Arial;">זהו. כולם באוטו. מפעילים מזגן על מקסימום ('אמא, חם לי, תפעילי מזגן!' - בקול מתגבר).</span><br /><span style="font-family:Arial;">מתחילה הנסיעה. השלב הראשון שבו אנו אומרות את תפילת הדרך עובר במתינות והקשבה. אלא שלא עוברות 5 דק' והגדולה מתחילה בסדרת 'תחקירים' של איפה? ולמה? ומתי? ואיך?, וגם - נכון ש... ואמרתי לך ש.... </span><br /><span style="font-family:Arial;">זו היתה טעות להדליק את הרדיו בזמן שבו משודרת אחת מתוכניות האקטואליה שאני מאוד אוהבת. לפעמים נדמה לי שכשאני מדליקה את מכשיר הרדיו אני גם 'מדליקה' את הילדודס שמתחילות לשאול ב'פול' ווליום'.</span><br /><span style="font-family:Arial;">טוב. הרדיו נסגר אחר כבוד. אני משתדלת לענות לבנות במתינות ומזכירה להן לא 'לתחקר' יותר מדי כי אני צריכה להיות מרוכזת במהלך הנסיעה. בדרך כלל השמעת מוסיקה עוזרת בקטע הזה, אבל בימים אלא אנו לא שומעים מוסיקה (3 השבועות שבין י"ז בתמוז ל- ט' באב) אז צריך לחשוב על משהו אחר.</span><br /><span style="font-family:Arial;">בהברקה של רגע התחלתי לשחק איתן ב'משחקי נסיעה'. איך לא חשבתי על זה קודם.... כשהגענו לאחר יום שלם של נסיעות לסבא וסבתא ושיתפנו אותם בחוויות ה'נסיעה עם ארבעה' סבתא שיתפה אותי ב'משחקי נסיעה' שהם נהגו לשחק עם הילדים. </span><br /><span style="font-family:Arial;">אז הנה לכם מקבץ של רעיונות שאפשר לשחק במהלך הנסיעה - גם למידה וגם הנאה - </span><br /><span style="font-family:Arial;">1. לפני, אחרי - למשל - מהי הסיפרה לפני הסיפרה 3, או אחריה, וכך גם לגבי אותיות.</span><br /><span style="font-family:Arial;">2. תרגילים של חיבור וחיסור, כפל וכו'.</span><br /><span style="font-family:Arial;">3. לילדים שבראשית קריאה - בוחרים באחת האותיות עם אחת התנועות (קמץ, חיריק וכו') - והילדים צריכים לומר מילה שמתחילה באותה האות והתנועה.</span><br /><span style="font-family:Arial;">4. יחיד רבים - ההורה אומר שם של עצם ביחיד והילדים צריכים לומר אותו ברבים.</span><br /><span style="font-family:Arial;">5. מהו החפץ? - ההורה מתאר איזשהו חפץ, והילדודס צריכים לנחש מהו. אם הילדים קצת יותר גדולים הם יכולים לתאר את החפץ ושההורים הם אלה שינחשו.</span><br /><span style="font-family:Arial;">6. גירסה מעט שונה למשחק 'חי צומח דומם' - בוחרים באחת מאותיות ה-א' ב', וכל אחד מהילדים בתורו צריך להגיד שם של בע"ח, חפץ וכו' שמתחילים באות שנבחרה.</span><br /><span style="font-family:Arial;">7. בוחרים מילה והילדים צריכים לשיר משפט משיר שמתחיל או שיש בו את המילה שנבחרה.</span><br /><span style="font-family:Arial;">8. 'כן לא שחור לבן' - המשחק הקלאסי - כל אחד בתורו נשאל שאלות (ההורים את הילדים או הילדים את ההורים) אך אסור לו לענות ב- כן, לא, שחור, לבן.</span><br /><span style="font-family:Arial;">9. 'המלך אמר' - ההורה נותן הוראות שונות - לשים ידים על הראש/כתפיים'ברכיים, לעצום עיניים/פה, לשרוק, להוציא לשון וכו' בתנאי שהוא אומר קודם 'המלך אמר'.</span><br /><span style="font-family:Arial;">10. ואחרון חביב - משחק השקט - 'בא נראה מי מצליח להיות בשקט הכי הרבה זמן...'</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">בתקופה כזו של חופשה שיש בה באופן טבעי גם הרבה נסיעות, המשחקים האלה יכולים לסייע, לנו ההורים, להעביר את הנסיעה בפחות עצבים וחוסר סבלנות לחברה שפשוט משתעממים שם מאחור.</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">אני מאחלת לכולנו נסיעות טובות ובטוחות!!!</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7961278349065898623-6472178959404815663?l=motherhoodfulltimejob.blogspot.com' alt='' /></div>קרן דגן-אמא במשרה מלאהhttp://www.blogger.com/profile/15861824894807999383noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7961278349065898623.post-90345203225384782672009-07-19T01:59:00.000-07:002009-07-19T08:39:02.217-07:00<span style="font-family:arial;">כך שאלה אותי במייל</span> <span style="font-family:Arial;">הדודה רינה.</span><br /><br /><span style="font-family:Arial;">והתשובה אינה עיקבית. חופשה שכזו יכולה להיות פעמים נעימה יותר ופעמים נעימה פחות.</span><br /><br /><span style="font-family:Arial;">אתם מכירים את הבקרים האלה שהכל בהם לחוץ ומעצבן, ושהיום שלאחר אותו בוקר ממשיך להרגיש ככה???</span><br /><br /><span style="font-family:Arial;">הבקרים האלה מתחילים בדרך כלל בכך שהקטנצ'יק מתעורר לינוק, בעוד שאחיו צורח במיטה ומבקש בקבוק,</span><br /><br /><span style="font-family:Arial;">שתי הגדולות נדחפות למיטה שלי ומתחילות במלאכת כיבוש - 'לה יש יותר מקום' לא נכון, לה יש'. וכל זה בשעה 06:40. איך אמא שלי אומרת - מה קרה, מלחמה? חופש גדול, למה כל כך מוקדם? </span><br /><br /><span style="font-family:Arial;">ואני רק רוצה להסתובב לצד השני ולהמשיך לישון!!!</span><br /><br /><span style="font-family:Arial;">אז אחרי שקמתי מהמיטה אני ממהרת להכין לבן הגדול בקבוק, ומורה לגדולות לצאת מיד מהמיטה והחדר שלי!!!</span><br /><span style="font-family:Arial;">הבנות לא רוצות להתלבש/ללכת לקייטנה/קורנפלקס (אחרי שכבר הכנתי)/תה עם חלב ('אמרתי לך בלי חלב') ועוד כהנה וכהנה.</span><br /><span style="font-family:Arial;">כמובן שרב היום 'משעמם לי', 'אין לי מה לעשות', 'אין לי חברות' או לחילופין 'אני כבר לא חברה שלה' ועוד פנינים.</span><br /><span style="font-family:Arial;">בארוחת צהריים - 'אני לא אוהבת עוף', 'רציתי פתיתים, לא אורז', 'זה לא טעים לי עם כל כך הרבה קטשופ' (בפעם הבאה אל תתעקשי לשים את הקטשופ לבד) ועוד היד נטויה.</span><br /><span style="font-family:Arial;">בשעת צהריים אני כבר ממוטטת מעייפות אך אל לי לחשוב שאוכל 'לגנוב' כמה דקות של מנוחה, כי הרי 'חוק מרפי' קובע שלאחר שהבנות אכלו ארוחת צהריים ויכולות לנוח מול סרט במחשב, שני הבנים יקומו מהשינה - וזהו חסל סדר מנוחה. את אחה"צ מעבירים איכשהו, לפעמים בייביסיטר לוקחת את הבן הגדול מבין השניים לגן השעשועים, לפעמים אופים משהו טעים, ולפעמים פשוט לא עושים משהו מאורגן (כל אחד מעסיק את עצמו בענייניו). בימים כאלה אני 'מתקתקת' אותם עם מקלחות וארוחת ערב, ויאללה לישון (הם הרי קמו מוקדם מאוד). כוס קפה יכול להחזיר מעט משלוות הנפש שאבדה לי במהלך היום.</span><br /><span style="font-family:Arial;">איזה יום...</span><br /><br /><span style="font-family:Arial;">ויש בקרים כאלה שהם ב'שאנטי שאנטי'. כל אחד מתעורר בזמן אחר. ראשון - הקטנצ'יק זוכה לחצי שעה של 'אחד על אחד' בשעה 06:30. אני מקדמת את הבעל המגיע מהתפילה ב'בקר טוב' מאיר עיניים המלווה בחיוך, והוא להפתעתו מגלה ששאר הילדים נוחרים במיטותיהם ואני כבר אחרי כוס קפה (אהה, זאת הסיבה לקבלת הפנים!).</span><br /><br /><span style="font-family:Arial;">רק לאחר שהוא יוצא לעבודה מתעוררת הקטנה מבין השתיים שרצה לבדוק מה שלום הקטנצ'יק. הבן הגדול מבין השניים מגלה סימני התעוררות במיטה ואני כבר מכינה את הבקבוק בשבילו. אחרונה חביבה - אני מעירה את הגדולה שמחליטה לא ללכת לקייטנה היום. אין לי רצון לשכנע אותה אחרת. הן אוכלות ארוחת בוקר והולכות לחדר מחשב לראות 'אסי וטוביה' בערוץ מאיר לילדים (בייביסיטר מהטובים שבהם). הקטנצ'יק נרדם, ואני מתפנה לתפעל כביסות.</span><br /><span style="font-family:Arial;">הבנות משחקות יחד, קצת מציירות, עובדות בחוברות, ולא יאמן צהריים כבר מגיע. ארוחת צהריים, סרט במחשב ואני זוכה לשעה של מנוחה (מרפי היום ביום חופש). חברה מזמינה את הגדולה לשחק יחד, הקטנה מביניהן מספרת לי סיפור ועוד כהנה וכהנה. מתכננים יחד את ארוחת הערב (פיצה, לחמניות, פשטידה מה שבא...) ומתחילים בהכנות המוקדמות.</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">איזה יום!!!</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">קצת קיטש אבל לגמרי נכון - גם בימים לחוצים יש רגעים נעימים. אפשר לחכות להם או 'לייצר' אותם במתכוון.</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">או שהיום 'מושך' אותנו, או שאנחנו מחליטות להיות אלא שהמושכות בידיהן. הכל תלוי בנו, ואז כל היום יכול לשנות כיוון ולהיראות אחרת.</span><br /><span style="font-family:Arial;">נכון שזה לא פשוט ולא קל, אבל זה בהחלט אפשרי וכדאי. לטובת כולנו.</span><br /><span style="font-family:Arial;">אני מאחלת לכולנו שנדע להפיק רק ימים נעימים ב"ה!!!</span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7961278349065898623-9034520322538478267?l=motherhoodfulltimejob.blogspot.com' alt='' /></div>קרן דגן-אמא במשרה מלאהhttp://www.blogger.com/profile/15861824894807999383noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7961278349065898623.post-39475680596945572482009-07-15T12:09:00.000-07:002009-07-15T14:32:28.245-07:00<a href="http://2.bp.blogspot.com/_wN7kKCHmkJ8/Sl4pwYhAsSI/AAAAAAAAAXc/v88Bo_Owkzc/s1600-h/collage.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5358766517808836898" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 200px; CURSOR: hand; HEIGHT: 160px" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_wN7kKCHmkJ8/Sl4pwYhAsSI/AAAAAAAAAXc/v88Bo_Owkzc/s200/collage.jpg" border="0" /></a><br /><br /><div><span style="font-family:arial;"></span></div><br /><br /><div><span style="font-family:arial;">הבנות חיכו לכך מהבוקר. הגדולה הלכה לקייטנה עם מצב רוח טוב לאחר שסקרה את השלל שאבא שלה קנה לפעילות האפיה - שוקולדים, עדשים סוכריות ועוד. הקטנה כל רגע שאלה אם עכשיו החברות של הגדולה באות. לא עוד לא, אחה"צ.<br />טוב, הגיעה השעה 4 אחה"צ. ערכנו יחד את השולחן, הכנו את המצרכים ואת כלי העבודה שישמשו אותנו על השיש.<br />הגדולה חיכתה לחברות בחוץ.<br />הן הגיעו. מצויידות בסינר, אותו מראש ביקשנו שיביאו, והרבה מצב רוח טוב, שגם אותו ביקשנו במפורש בהזמנה שחולקה מראש.<br />הלבשתי להן את הסינרים ושלחתי אותן לשטוף ידים 'טוב טוב'. הן התיישבו מסביב לשולחן.<br />אמרתי להן שאנחנו נכין עיסה לעוגה שתיאפה בתוך גביע גלידה שלתוכו נכניס גם כל מיני דברים טובים.<br />את שלבי ההכנה חילקתי בין הבנות, כך שכל אחת תיקח חלק בעשיה.<br />האחת ניפתה את הקמח, האחרת שפכה פנימה את הסוכר השמן, האחרת שברה את הביצים וכו'. כל אחת הכינה עוגה לעצמה, ועוד אחת לאמא שלה. הגדולה שלי הכינה גם לשתי חברות שלה שלא יכלו להגיע היום מאחר ולא היו בישוב.<br />הכנו את בסיס העוגה על פי המתכון של קרין גורן (מומלץ גם ללא התוספות). הכנו רק מחצית מהכמות והספיק לנו<br />ל- 11 גביעי גלידה ועוד 5 מאפינס במנג'טים -<br />1/2 כוס סוכר<br />1/2 כוס מים<br />1/2 כוס שמן<br />1/2 1 כוסות קמח תופח<br />1 סוכר וניל<br />2 ביצים<br />הבנות ערבלו בעזרתי את העיסה והחלו במלאכת הרכבת העוגה בתוך גביע הגלידה.<br />בזמן האפיה הן כתבו מכתבי ברכה לאמהות שלהן, ויצאו לשחק קצת בחוץ עד שהעוגות התקררו.<br />לאחר קירור (יחסית מהר מאוד) הן נכנסו פנימה וקישטו אותן בשוקולד מותך וסוכריות צבעוניות.<br />את העוגות של האמהות ארזנו יפה והבנות הלכו לביתן. אז בדיוק הגיע בעלי שתיפעל את החברה הקטנים שלנו בזמן שאני אירגנתי הכל מסביב.<br /><br />תובנות -<br />סה"כ ארכה כל הפעילות שעתיים.<br />כדאי לערוך את השולחן בכמה מפות חד פעמיות ובין השלבים לקפל אותן, כך משטח העבודה נשאר תמיד נקי.<br />כדאי לחלק את עיסת העוגה לצלחות אישיות לכל אחת מהבנות כך שהן תוכלנה להרכיב את העוגות שלהן בו זמנית (זה לא נגיש שכולן על קערה גדולה אחת).<br />לא לשכוח להניח חבילת מגבונים על השולחן - הניקוי מהיר וזמין, כי מתלכלכים לא מעט.<br />עניין הסינר הוא קוסמטי, אסטתי ומאוד מלהיב, אבל לא יותר מזה - כתמי השוקולד מגיעים לכל מקום (איך? אני לא יודעת).<br />לא לשכוח להפעיל את תנור האפיה מיד כשמתחילים לעבוד (כדי לא להמתין זמן נוסף).<br />בעיקרון הכי נוח למלא גביעים בצורה של כוס (עם תחתית שטוחה) אבל מאחר ולא היו בסופר או במכולת הישובית שלנו, הרכבתי התקן המורכב מתבנית אינגליש קייק ורדיד אלומיניום (ניתן לראות תמונות שלו בשקופיות מצד שמאל). לפני שהכנסתי את גביע הגלידה נעצתי חור בעזרת עט ואז השחלתי את הגביע דרכו.<br />היה נעים וטעים.<br />איך אמרה לי הבת שלי תוך כדי זה שהיא מקשטת את העוגה שלה - 'עשית לנו כיף חיים'. ב"ה.<br />אני חושבת שהפעילות הבאה של 'אחה"צ של אפיה וכיף' תהיה אפיית לחמניות מתוקות עם שוקולד צ'יפס (על פי מתכון של יעל גרטי ששיניתי, משום ששילבתי בו קמח מלא ויצא מעולה), כך גם 'נרוויח' הפרשת חלה.<br /><br />אשמח לשמוע על רעיונות נוספים לאחה"צ של כיף עם חברות.<br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7961278349065898623-3947568059694557248?l=motherhoodfulltimejob.blogspot.com' alt='' /></div>קרן דגן-אמא במשרה מלאהhttp://www.blogger.com/profile/15861824894807999383noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-7961278349065898623.post-4762810113150882062009-07-14T00:33:00.000-07:002009-07-14T06:39:15.038-07:00<span style="font-family:Arial;">אבעבועות. זה לא נגמר עד שזה נגמר.</span><br /><span style="font-family:Arial;">היום הבן שלי בן השנתיים קם פורח. התוכניות למחר השתנו - יום בפארק מים.</span><br /><span style="font-family:Arial;">הבנות מאוכזבות. גם אני, כי חיכיתי ליום כיף איתן.</span><br /><span style="font-family:Arial;">במקום זה אנחנו מתכננות למחר בע"ה 'אחה"צ של אפיה וכיף' עם חברות.</span><br /><span style="font-family:Arial;">הגדולה שלי ואני נכין היום הזמנות ל- 4 חברות שלה (והקטנה תזמין חברה גם כן)</span><br /><span style="font-family:Arial;">לאפות כאן אצלנו <a href="http://reshet.ynet.co.il/7841.aspx">מאפינס עם הפתעות </a>בתוך גביע גלידה (<a href="http://reshet.ynet.co.il/8220.aspx">מתכון של קרין גורן</a>) אנחנו נשלב בין האלמנטים של שני המתכונים - מאפינס פרווה בתוך גביע גלידה עם הפתעות בפנים וקישוטים בחוץ.</span><br /><span style="font-family:Arial;">ההתרגשות כבר ניכרת במחוזותינו - הכנו רשימת קניות להפתעות שהן יכניסו למאפינס- שוקולד צ'יפס שוקו ולבן, עדשים, סוכריות צבעוניות, מטבעות שוקולד וחמצוצים קטנים.</span><br /><span style="font-family:Arial;">הבנות בחרו את מי להזמין, ואת ההזמנות שנכין היום בצהריים הן תחלקנה אחר הצהריים - שזו תעסוקה בפני עצמה.</span><br /><span style="font-family:Arial;">ממש - נחמה מתוקה!</span><br /><span style="font-family:Arial;">מבטיחה להעלות רשמים חוויות ותמונות.</span><br /><span style="font-family:Arial;">יום טוב!</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7961278349065898623-476281011315088206?l=motherhoodfulltimejob.blogspot.com' alt='' /></div>קרן דגן-אמא במשרה מלאהhttp://www.blogger.com/profile/15861824894807999383noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7961278349065898623.post-60753809449656026272009-07-13T03:31:00.000-07:002009-07-13T08:43:30.091-07:00<span style="font-family:arial;">אמנם ה- 1 ביולי כבר מאחורינו אבל אצלנו החופש התחיל רק אתמול... למה? אז ככה...</span><br /><span style="font-family:Arial;">ב- 1 ביולי בשעת בוקר מוקדמת (10 דק' לפני 7) אני מתעוררת לקולה של ביתי, זו הקטנה מבין השתיים.</span><br /><span style="font-family:Arial;">בחצי עין אני קולטת אותה עומדת בקצה המיטה שלי כשהיא מפשילה את שולי חולצתה כלפי מעלה </span><br /><span style="font-family:Arial;">ומצביעה על נק' אדומה במרכז הבטן - "אמא, זה כואב לי".</span><br /><span style="font-family:Arial;">בעוד אני מסתובבת לצד השני וממלמת משהו כמו "עוד מעט זה יעבור", עולה במוחי המחשבה - לא, זו לא עקיצת יתוש. אבעבועות???</span><br /><span style="font-family:Arial;">לאחר 10 דק' כבר קמתי מהמיטה (מי בכלל העלה בדעתו שאפשר אחרת... ) וללא התמהמהות מיותרת ניגשתי </span><br /><span style="font-family:Arial;">אל ביתי. להפשיל את החולצה ולבחון את הנקודה האדומה כבר לא הייתי צריכה. המחזה שנגלה לפני לא הותיר מקום </span><span style="font-family:Arial;">לספק (לרגע היה לי, אבל רק לרגע). נקודות אדומות קישטו את פניה המתוקות. כן, אבעבועות.</span><br /><span style="font-family:Arial;">עד שבעלי חזר הביתה מהתפילה היא כבר התכסתה כולה - ידיים, גב, בטן ראש ואוזניים.</span><br /><span style="font-family:Arial;">אז ככה התחיל החופש שלנו. לגן השעשועים 'איפשר' ללכת, גם לבריכה לא, חברות-לא!, בחצר יש רוח ומישהי אמרה לי שרוח לא טובה לאבעבועות, אז מה כן? </span><br /><span style="font-family:Arial;">ת'אמת, ב"ה שהקטנה הזו שלי אלופה בלהעסיק את עצמה - בעצמה. אז כמה בובות, לגו, פלסטלינה, לק לציפורניים, ליפגלוס וטושים- והבית שלי נראה כמו אחרי מהפכה (הצילוו!, רמת היצירתיות שלה מפתיעה אותי בכל פעם מחדש). מה שחשוב הוא שהילדה שלי נהנית מעצמה, חוץ מהקטע שבו היא מרחה בלק את השפתיים במקום את הציפורניים...</span><br /><span style="font-family:Arial;">אני שמחה לספר כי </span><span style="font-family:Arial;">אחרון ה'בעבועים' התייבש בסוף השבוע, מה שאומר שעכשיו אפשר לפתוח רשמית את החופש הגדול... </span><br /><span style="font-family:Arial;">איך פותחים רשמית את החופש הגדול? </span><br /><span style="font-family:Arial;">אולי - עם קומזיץ נקנקיות ומרשמלו? נשמע לא רע נכון?! רעיונות נוספים יתקבלו בברכה!!!</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7961278349065898623-6075380944965602627?l=motherhoodfulltimejob.blogspot.com' alt='' /></div>קרן דגן-אמא במשרה מלאהhttp://www.blogger.com/profile/15861824894807999383noreply@blogger.com4